© Montekio & Co.     2015 

  • LinkedIn Social Icon
  • Facebook Social Icon

הגנה על עיצוב | רישום מדגמים

MONTEKIO & CO.

מונטקיו ושות'  משרד עורכי-דין

בית המשפט המחוזי בחיפה

 

ת"א 8182-03-09 Geo Vision Inc ואח' נ' מ.ה.ד.ר. אלקטרוניקה בע"מ ואח'                   27 אוקטובר 2013

 

בפני כבוד השופט דר' עדי זרנקין

 

התובעות                                                             1. Geo Vision Inc

                                                                      2. אונו ביטחון (1996) בע"מ

ע"י ב"כ עוה"ד אבי מונטקיו ואח' 

נגד

 

הנתבעים                  1. מ.ה.ד.ר. אלקטרוניקה בע"מ – ניתן פסק דין

   \2. נביה עאקלה – ניתן פסק דין

      3. מוניר מנסור – ניתן פסק דין

      4. איי.פי.סי טכנולוגיות (הפנר-ברון) ייבוא ושווק בע"מ

      5. הפנר גיל

      6. הפנר רן

      ע"י ב"כ עוה"ד דרורי-ורז'נסקי אורלנד

      7. בלצר אלקטרוניקה בע"מ – ניתן פסק דין

      8. עופר בלצר – ניתן פסק דין

      9. אהוד בלצר – ניתן פסק דין

 

 

 

 

 

פסק דין (בתביעה כנגד המשיבים 6 - 4)

 

1. התובעת 1, חברת Geo Vision Inc (להלן: "החברה" וגם "Geo Vision") הינה חברה מטיוואן העוסקת בפיתוח, בשיווק ומכירה של כרטיסי הקלטה דיגיטליים למחשב, וכן של תוכנות להפעלת מערכת טלוויזיה במעגל סגור. בין היתר, מפתחת ומייצרת ומשווקת החברה ברחבי העולם כרטיסי DVR (Digital Video Recorder) שהינם כרטיסי חומרה המאפשרים הקלטה דיגיטלית של וידאו באמצעות מחשב.

החברה אף פיתחה תוכנות הפעלה למערכות ה-DVR וכן חיברה חוברות הדרכה להפעלה ולהתקנה של המערכת שלה על גבי המחשב של המשתמש. החברה הינה אף בעלת הזכויות בסימן מסחר הרשום בישראל מספר 191914 לגבי השם GeoVision וזאת בסוג 9 החל על תוכנות מחשב, תקליטונים, כרטיסים וחומרה למחשבים.

 

התובעת 2, חברת אונו ביטחון (1996) בע"מ (להלן: "אונו") הינה חברה העוסקת בשיווק והפצה של מוצרי אבטחה שונים, ובין היתר, הינה יבואנית ומפיצה בלעדית של מוצרי החברה בישראל, והיא בעלת רישיון ייחודי מטעם החברה בכלל הזכויות במוצרי החברה. אונו אף פיתחה תוכנת הפעלה למערכת ה-DVR של החברה בשפה העברית.

 

לקוחותיהם של התובעות הינם בעלי חנויות למכירת מוצרי אבטחה, מתקיני מערכות אבטחה, חברות אבטחה ושמירה, וצרכנים פרטיים.

 

התובעות משווקות בישראל את כרטיסי ה- DVR ואת תוכנות ההפעלה המקוריות שלהן כאשר על הדגמים מופיע השם GeoVision, וכן מופיע מספר הדגם של המוצר ולידו אף מסומנות האותיות GV. כרטיס ה DVR מיועד להפעלה באמצעות תוכנת הפעלה המצורפת אליו על גבי תקליטור, ותוכנת הפעלה זו מאפשרת את התקנת הכרטיס והצגת ממשק ההפעלה שלו על גבי מסך המחשב. אף על גבי התקליטור מופיע השם

 

GeoVision. 2. הנתבעים כולם מנהלים חנויות למכירת מוצרי אלקטרוניקה ואבטחה, והטענה הינה כי אלו עסקו במכירה של כרטיסים אלקטרוניים, וכן של תקליטורי הפעלה מזויפים עליהם הוטבע הסימן של החברה. עוד נטען, כי הנתבעים כולם מייבאים ומשווקים בישראל את הכרטיסים והתוכנות המזויפים תוך הצגתם כמוצרים מקוריים, וזאת תוך הפרת זכויות יוצרים וסימני מסחר של החברה וכן תוך פגיעה בזכותה הייחודית והבלעדית של אונו כנציגה בישראל של החברה וכבעלת רישיון ייחודי לגבי הזכויות במוצריה, כמו גם את זכויות היוצרים של אונו בתוכנת ההפעלה בשפה העברית, אשר חוברה כאמור על ידיה לצורכי השוק המקומי בישראל.

 

עוד נטען, כי המוצרים המזויפים, לא רק שהם מהווים הפרה בוטה של זכויות הקניין הרוחני של התובעות, ושל המוניטין שלהם, הם אף מוצרים באיכות ירודה ועשויים להוות מכשול בפני מי שרוכש אותם על מנת להגן על ביטחונו, בחושבו שהוא רוכש את המוצרים רביי המוניטין של החברה, ולמעשה רוכש מוצרים נחותים אשר אפשר ולא יבצעו את המצופה מהם בשעת הצורך.

 

עוד נטען, כי הנתבעים מוכרים את מוצרי החיקוי של החברה במחירים מפתים ביותר, עד כדי תשיעית מן המחיר של המוצר המקורי, ובכך פוגעים במכירות מוצרי המקור של התובעות.

 

3. מלכתחילה הוגשה התביעה רק בשם אונו, אך בהחלטתי מיום 6.4.10 הוריתי על צירופה של החברה כבעלת דין, ובעקבות כך תוקנה התביעה והחברה צורפה אף היא כתובעת.

 

4. בשלבים מוקדמים של הדיון הגיעו התובעות להסכמי פשרה עם הנתבעים 3 – 1 והנתבעים 9 – 7 על פיהם ניתן צו מניעה קבוע כנגדם המורה להם להימנע מכל ייצור ו/או ייבוא ו/או שיווק של מוצרים המהווים העתקה של תוכנות החברה ו/או של תוכנות אונו ו/או של מוצרים הנושאים את מוצרי המסחר של החברה אשר אינם מקוריים, והסכמי פשרה אלו קיבלו תוקף של פסק דין, ולפיכך המשיך הדיון המשפטי כנגד המשיבים 6 - 4, ופסק דין זה עוסק אפוא בתביעה כנגדם בלבד.

 

5. הנתבעת 4 (להלן: "הנתבעת") הינה חברה העוסקת ביבוא מצלמות אבטחה ומערכות הקלטה ושידור מרחוק והיא אף פעילה בתחום האבטחה. הנתבעים 5 ו- 6 היו בזמנים הרלבנטיים לתביעה בעלי מניות בנתבעת כאשר הנתבע 5 שימש אף כמנהל בה ואילו הנתבע 6 שימש כמנהל השירות של הנתבעת (הנתבעת והנתבעים 5 ו- 6 ייקראו להלן: "הנתבעים").

 

6. התובעות טענו כי ביום 11.6.08 רכש נציג אונו בחנות של הנתבעים שני כרטיסים מזויפים הכוללים שני תקליטורי תוכנות הפעלה מפרים אשר הוצגו בפניו כמוצרי Geo Vision. עבור שני המוצרים הללו שילם נציג אונו סך 1,596 ₪ כאשר מחירם של שני המוצרים המקוריים הינו 8,860 ₪.

 

נטען כי על גבי כל אחד מן הכרטיסים הללו הוטבע הסימן המסחרי הרשום GeoVision וזאת באופן מפר אשר יוצר מצג מטעה בפני הלקוחות כי המדובר במוצר המקורי. עוד נטען, כי על גבי אחד הכרטיסים המפרים הללו אף מופיע הסימון GV650/800 שהוא מזוהה עם מוצרי המקור.

עוד נטען, כי בדיקת תקליטורי תוכנת ההפעלה מגלה כי הנתבעים העתיקו את התוכנה המקורית של התובעות, אשר נכתבה על ידי אונו באופן בלעדי בשפה העברית, וזאת מבלי לקבל היתר או הרשאה מן התובעות.

 

התובעות הוסיפו וטענו כי הנתבעים לא הסתפקו אך בכך ואף העתיקו מסמכים ותמונות שיצרה החברה לצורך שיווק והפצת המוצר המקורי. בעניין זה נטען, כי עיון בתיקיית "Instructions & More" המצויה בתקליטור המזויף של הנתבעים מגלה, בין היתר, מסמכים כגון חוברת הוראות התקנה, חוברת הוראות הפעלה וחוברת הדרכה למערכת, אשר הועתקו בשלמותם מאונו, שהינה היוצרת המקורית של חוברות אלו ובעלת מלוא הזכויות בהן.

 

עוד נטען, כי הנתבעים העתיקו מאונו את חוברת ההדרכה למערכת GeoVision ובכלל זה אף העתיקו תמונות שצולמו על ידי אונו בחדרי העבודה במשרדיה, ובמעבדת הטכנאים שלה במקום ניהול עסקיה.

 

עוד נטען, כי הנתבעים העתיקו מאת אונו את חוברת הוראות ההפעלה למערכת GeoVision ואת חוברת ההדרכה להתקנת המערכת, וזאת תוך ניסיון לטשטש את מעשי ההעתקה בדרך של מחיקת פרטים המזהים את אונו כיוצרת המקורית.

 

הטענה כנגד הנתבעים, אם כן, היא, כי הם עשו שימוש בסימן המסחר הרשום של החברה בשעה שהטביעו אותו שלא כדין על גבי כרטיס ה DVR המזויף, וכן הפרו את זכויות היוצרים של החברה בתוכנת ההפעלה המצויה על גבי התקליטורים שנמכרו על ידה, ביחד עם כרטיסי ה DVR המזויפים, וזאת הן לגבי התוכנה בשפה האנגלית, והן לגבי התוכנה בשפה העברית.

 

הסעד שנתבקש כנגד הנתבעים היה, ראשית, סעד של צו מניעה קבוע, אשר יאסור על הנתבעים לעשות כל שימוש מסחרי או אחר בכרטיסים הנחזים להיראות כמוצרים מקוריים של GeoVision או שמהווים העתקה שלהם או שהם דומים להם עד כדי הטעייה למוצר GeoVision וכן להימנע מהעתקה של התוכנות של GeoVision או העתקה של חוברות ההדרכה או התקנה של התוכנות הללו.

 

כמו כן נתבקש סעד של תשלום פיצויים סטטוטוריים הן לחברה והן לאונו. באשר לפיצוי לחברה נטען כי יש לפסוק פיצוי סטטוטורי, הן בגין הפרת סימן המסחר GeoVision ביחס לשתי ערכות ה DVR, והן בגין עילת גניבת עין ביחס אליהן, והן בגין הפרת זכויות היוצרים בתוכנת ההפעלה. באשר לפיצוי לאונו, נטען כי יש לפסוק פיצוי סטטוטרי נפרד הן בגין הפרת זכויות היוצרים בתוכנת ההפעלה בעברית, הן בגין הפרת הזכויות בחוברת ההדרכה, הן בגין הפרת הזכויות בחוברת ההפעלה והן בגין הפרת הזכויות בחבורת ההתקנה.

לגבי כל אחת ואחת מן ההפרות הללו נטען כי יש לפסוק את הסכום המרבי בסך של 100,000 ₪.

 

7. הנתבעות טענו להגנתן כי המוצרים, נשוא התביעה, אשר נמכרו על ידן הינם מוצרים שנרכשו על ידם בסין, אולם אלו אינם מוצרים מזויפים אלא מוצרים מתוצרת החברה עצמה אשר הם מיוצרים בסין, על ידי יצרנים סינים, תחת רישיון מאת החברה, אלא שמאחר והינם מוצרים מיושנים, מדור קודם, הם נמכרים במחיר נמוך יותר מן המחיר אשר החברה דורשת עבור מוצריה.

הנתבעים טענו כי המדובר, למעשה, במוצרים הקרויים OEM (Orginal Equipment Manufacturer), שהינם מוצרים הנמכרים על ידי יצרניהם על מנת שהרוכש יוכל למתג אותם כרצונו, או לא למתגם כלל, והם נמכרים על ידי היצרנים במקביל למוצרי הדגל של היצרן, המכונים מוצרי "פרימיום" שהם חדישים יותר, משוכללים יותר וממותגים במיתוג הרשמי של היצרן.

 

8. ראשית לכל יש לומר כי טענה זו של הנתבעים, לא הוכחה על ידם. לעניין זה של מכירת מוצרי OEM על ידי החברה נדרש מר Peter Wu נציגה של התובעת והוא העיד, ועדותו מקובלת עלי, כי החברה אינה מוכרת מוצרי OEM (ראה בין היתר עדותו בעמודים 92 ו- 95 לפרוטוקול).

 

נראה כי הנתבעת רכשה המוצרים נשוא התביעה מחברה סינית בשם ANKO INDUSTRY LIMITED ועל פי נספח 27 לתצהיר הפנר (מסמך מיום 1/1/06) טוענת החברה הסינית כי היא בעלת הזכויות הקניין הרוחני בכרטיסי ה DVR, ואין בהם משום הפרה של זכויות קניין רוחני של צד שלישי כלשהו.

 

ככל שייגעתי לא הבנתי הכיצד ניתן בנשימה אחת לטעון כי המוצרים הנידונים הם מוצרים מקוריים של התובעת אשר מכרה אותם לחברה הסינית כמוצר OEM, ובה בעת לטעון כי מוצרים אלו הם מבית היוצר של החברה הסינית, ויש לה אף זכויות של קניין רוחני בהם. מכל מקום, אין המדובר בכרטיסים אלקטרוניים OEM בלתי ממותגים, כפי שנטען על ידי הנתבעים, אלא בכרטיסים בלתי מקוריים, המתיימרים להיות מבית היוצר של התובעת, ועליהם אף מופיע סימן המסחר שלה GeoVision, ללא ציון הברקוד של התובעת. כרטיסים אלו נמכרים באריזת קרטון פשוטה בלתי ממותגת, הם נרכשו מהחברה הסינית אשר איננה נמנית על מפיציה הרשמיים של החברה, ואשר על פי עדותו של מר WU הינה חברה "פיראטית" המוכרת מוצרים מזויפים (ראה תצהירו וכן עדותו בעמוד 109 לפרוטוקול).

 

הנתבעים אף לא יכלו להמציא כל אישור מן החברה הסינית כאילו היא רוכשת מן החברה מוצרי OEM מקוריים, וטענה זו נותרה, אם כן , ללא כל ביסוס של ממש.

 

9. תנא דמסייע לטענתם של הנתבעים כי החברה נוהגת למכור ללקוחותיה מוצרי OEMביקשו הם למצוא בעדותו של מר מרינגר מבעלי חברת קומויז'ן, אשר אף כנגדו נקטה אונו בהליכים משפטיים בגין הפרת זכויות קניין רוחני, באותו הקשר שבו עסקינן בתביעה זו, אשר העיד כי חברתו רכשה מן החברה מוצרים כאלו, אך התרשמותי היתה כי יש להתייחס לכלל עדותו בזהירות רבה , וניכר בו כי הוא מעיד משל היה נתבע בתיק, ולא עד הנקרא להעיד על ידי בעל דין.

 

הנתבעים הגישו אף חוות דעת של מומחה, מר דוד מצא , אשר חיווה דעתו כי "סביר להניח" שכרטיסי ה DVR שמכרה הנתבעת הינם כרטיסי OEM מקוריים של התובעת.

חוות דעתו לא שכנעה אותי כלל וכלל. ראשית, הוא העיד על עצמו שהוא איננו מתמחה במוצרי DVR ,ומתוך חקירתו נתברר כי הוא לא ביצוע בדיקות יסודיות שהיה בהם כדי לבסס את מסקנתו, כי המדובר ב כרטיסי OEM מקוריים של התובעת ,אף כי לדבריו עשה את המרב במסגרת הזמן שעמד לרשותו (ראה עדותו בעמודים 153,154 לפרוטוקול).

 

העד Peter Wu נדרש בתצהירו (סעיף 19 לתצהיר) להבדלים הקיימים בין התקליטורים המקוריים של החברה לבין אלו של הנתבעת תוך שהוא מדגיש כי התקליטורים של הנתבעת נושאים את הסימן IPC (שמה של הנתבעת), ולא את הסימן המסחרי GeoVision, וכן כי על גבי התקליטור המקורי מודפסים השפה ומספר הגרסה הרלוונטית בעוד שעל גבי התקליטורים של הנתבעת נכתבו אלו בכתב יד.

עוד מבהיר העד כי על גבי התקליטור המקורי מצויה מדבקה עם הולוגרמה ועליה סימני המסחר GV ו GeoVision בעוד שעל התקליטורים של הנתבעת לא מופיעה הולוגרמה זו, ואף מוסיף כי על גבי התקליטור המקורי של התובעת מופיע שם הדומיין שלה (Website Address), אשר אינו מופיע על גבי התקליטור של הנתבעת.

 

באשר לכרטיסים האלקטרוניים טוען העד (סעיף 23 לתצהירו) כי בדיקה העלתה בבירור כי המדובר בכרטיסים אלקטרוניים מזויפים, וזאת בין היתר בשל הסממנים הבאים:

 

1. הכרטיסים לא נמכרו באריזה המקורית של החברה.

2. אין הם נושאים ברקוד של החברה, כפי שקיים על גבי הכרטיסים המקוריים

3. אין מודבקות עליהן מדבקות המציינות את המודל הרלוונטי ואת מספר הערוצים כפי שמופיע על גבי הכרטיסים המקוריים.

4. הכרטיסים האלקטרוניים נושאים על גבם שבב (Chip) אלקטרוני, ועליו סימן המסחר של החברה, אלא שהחברה איננה מוכרת כלל שבבים אלו בנפרד אלא רק ביחד עם הכרטיסים עצמם.

5. המארז שבו נמכר הכרטיס האלקטרוני אינו מכיל תקליטור מקורי של החברה.

6. לכרטיס המפר אין תעודת אחריות ((Warranty Certification.

 

טענה זו בדבר היותם של המוצרים של הנתבעת מוצרים מפרים, שלא יוצרו על ידי החברה, מקבלת ביסוס אף בעדותו של עד התביעה מר טל סוחר אשר בזמנים הרלוונטיים לתביעה שימש כמנהל טכני באונו, ועדותו, כמו גם עדותו של Peter Wu, לא נסתרה.

 

10. אין למעשה מחלוקת על כך כי החברה הינה בעלת הזכויות בסימן המסחר הרשום לגבי השם GeoVision ,וככזו היא בעל הזכות הייחודית לשימוש בסימן זה, וכן כי היא משווקת את מוצריה במשך תקופה ארוכה תחת סימן רשום זה אשר הוא, ככל הנראה, אף מוכר היטב בקרב קהל היעד של מוצריה.

הוכח כי הנתבעים עושים שימוש בסימן הרשום של החברה ללא שקיבלו היתר כדין לעשות כן.

כמו כן הוכח כי החברה הינה אף בעלת זכויות היוצרים בתוכנת ההפעלה המתייחסת לכרטיסי ה DVR , ואונו הינה בעלת זכויות היוצרים לגבי תוכנת ההפעלה בשפה העברית.

 

על פי עדותו של מר טל סוחר, אשר אני נותן בה אמון, הוא זה אשר כתב את חוברות ההדרכה, התקנת המערכת והפעלתה וזאת בעבור אונו, ואלו מהוות יצירות לגביהן יש לאונו זכויות יוצרים.

 

אונו הינה אף בעלת רישיון ייחודי מאת החברה המעניק לה זכות ייחודית לשימוש בזכויות היוצרים של החברה.

 

הוכח כי הנתבעים הפרו את זכויות היוצרים של החברה בתוכנת ההפעלה אשר נצרבה על תקליטור הנתבעים, וכן בחוברת ההדרכה, בחוברת ההפעלה ובחוברת ההתקנה, וכן הוכח כי הופרו זכויות היוצרים של אונו בתרגום תוכנת ההפעלה לעברית.

 

בעניין זה של העתקת תוכנת ההפעלה וחוברות ההפעלה טענו הנתבעים כי אלו לא נעשו על ידם, אלא על ידי החברה הסינית וכי הם רכשו ממנה הן את הכרטיסים והן את תקליטור ההתקנה וההפעלה. אף אם טענה זו נכונה היא, אין היא יכולה לסייע לנתבעים, ובין אם העתקת התוכנה נעשתה על ידם ובין אם על ידי היצרן הסיני, השימוש בהם על ידי הנתבעים מהווה הפרה מצדם של זכויות הקניין הרוחני של התובעות.

 

11. הנתבעים טענו כי אף אם מתברר כי המוצרים שרכשו הם מן החברה הסינית אינם מוצרי OEM מקוריים, הרי הם סברו בתום לב שכך הוא הדבר, וכי כאשר קנו מן החברה הסינית את המוצרים נשוא התביעה הם סברו בתום לב שהם קונים זאת ממשווקת מורשת של מוצרי החברה.

 

לא מצאתי בטענה זו טעם רב. המעט שיכלה הנתבעת לעשות הינו לברר, באופן יסודי, עם החברה הסינית, האם אכן היא ספקית מורשית של החברה והאם המוצרים שהיא רוכשת ממנה הינם מוצרים מקוריים. הנתבעת נמנעה מלעשות כן, או שמא ידעה אל נכון כי קונה היא מחברה סינית מוצרים מזויפים אשר מועתקים, ללא כל זכות ורשות, ממוצרי החברה, תוך הפרת זכויות הקניין הרוחני שלה.

 

הנתבעים טענו עוד כי משקבלו פניה מאונו לחדול מלבצע מעשי הפרה של זכויות הקניין הרוחני של התובעות, הן פנו לקבלת יעוץ משפטי וקיבלו חוות דעת (נספח 26 לתצהיר הפנר) אשר על פיה הנתבעת הינה, למעשה "יבואן מקביל" וכי אין פסול במעשיה וכי זכות ההפצה הבלעדית של אונו הינה זכות קניינית אשר אינה יכולה למנוע מהנתבעת לסחור במוצריה המקוריים של החברה.

 

חוות דעת של עוה"ד ארז אלמוג, כבודה במקומה מונח, אך אין היא יכולה לסייע לנתבעת. עובדות היסוד כפי שהוכחו הן כי הנתבעת רכשה ושיווקה מוצרים מפרים, בין אם ידעה ממש כי המדובר במוצרים כאלו, ובין אם ליבה היה גס באפשרות כי אלו הם פני הדברים, ומשכך חוות הדעת המשפטית אינה יכולה לסייע לה ואינה יכולה לתמוך בטענת תום הלב שנטענה על ידה.

 

לא מצאתי אף טעם רב בטענת הנתבעים כי השימוש שעשו בזכויות היוצרים של התובעים חוסות תחת הגנת "שימוש הוגן".

בעניין זה טענו הנתבעים כי אין לראות בשימוש שנעשה בהוראות השימוש במוצר כשימוש מסחרי, וכי המדובר בהוראות שימוש טכניות פונקציונאליות בעלות אופי יצירתי נמוך, וכי היקף השימוש היה היקף שימוש מועט של עשרות יחידות בודדות, וכי אין המדובר בשימוש עצמאי אלא נספח וטפל לשימוש בכרטיסים האלקטרוניים.

 

אין בידי לקבל טענות אלו. השימוש שנעשה על ידי הנתבעת איננו בבחינת "שימוש הוגן" כמשמעו בחוק, דהיינו שימוש הבא לצורך לימוד עצמי או מחקר, ביקורת סקירה, דיווח עיתונאי, הוראה, הבאת מובאות וכו'.

קובץ הוראות ההדרכה על המערכת, כשמו כן הוא, הינו כלי עזר לשימוש והפעלה של המוצר, ושימוש בו ללא זכות, תוך הפרת זכויות היוצרים בו, לא ייחשב כשימוש הוגן.

 

אף הטענה כי עומדת לנתבעים הגנת "מפר תמים", דינה להידחות.

 

אין המדובר בהפרת זכות מתוך תמימות. כפי שכבר נאמר לעיל על פי התרשמותי הנתבעת הבינה כי רוכשת היא מוצר מן החברה הסינית, אשר זכויות הקניין הרוחני בו שייכות לאחר, או לכל הפחות נמנעה מלברר עניין זה באופן כלשהו. התנהגות כזו איננה יכולה להיחשב כהתנהגות תמימה, אשר יש בגינה לפטור את המפר מתשלום פיצוי כספי לבעל הזכויות.

 

12. התובעות טענו כי מגיע להן פיצוי סטטוטורי נפרד בגין כל אחת מהפרת זכויות היוצרים, הן של הוראות ההתקנה הן של הוראות ההפעלה, והן של הוראות ההדרכה. הנתבעים טענו כי המדובר למעשה במסכת אחת ולא בהפרות נפרדות, וכי המדובר ביצירה אחת שעניינה הוראות השימוש במערכת, ולא היה מקום לפרק אותה לגורמים באופן מלאכותי על מנת להאדיר את עוצמת ההפרה.

 

אין אני סבור כי יש מקום לראות בכל היצירות הללו כיצירה אחת, ואף כי המדובר בפרסום מפר אחד, הרי הוא טומן בחובו הפרת זכויות יוצרים ביצירות אחדות, וכל הפרה של זכות כזו מזכה את בעל הזכות בפיצוי.

 

13. התובעים טענו אף כי מעשיהם של הנתבעים עולים כדי עוולה של גניבת עין על פי חוק עוולות מסחריות תשנ"ט-1999. טענה זו לא הוכחה. כאשר מדובר בתביעה על בסיס עילה של גניבת עין, על הטוען לה להוכיח קיומם של שני יסודות, הראשון הוא קיומו של מוניטין במוצר שהמבקש מוכר, והשני, ככל שהוכח קיומו של המוניטין, על המבקש להראות שקיים חשש סביר להטעיית הלקוח הרוכש את המוצר, אשר בגינו יסבור, כי מדובר במוצר משל המבקש.

 

אף כי מן הראיות עולה כי החברה הינה חברה גדולה הפועלת בשוק הרלוונטי שנים לא מעטות, התובעות לא עשו כל מאמץ להוכיח קיומו של מוניטין שלהם, כזה אשר הודות לו קיים להם שוק של לקוחות פוטנציאלים המעוניינים ברכישת מוצריהם. משאלה הם פני הדברים, יש לדחות הטענה בעניין גניבת עין.

 

14. התובעים אף טענו כי הוכחה כנגד הנתבעים עילה של עשיית עושר ולא במשפט, אולם לא הוכיחו עילה זו, ובוודאי לא הוכיחו קיומו של "יסוד נוסף" כפי שהתגבש בפסק דין בע"א5768/94 בעניין א.ש.י.ר יבוא יצור והפצה ואח' נ' פורום אביזרים ומוצרי צריכה בע"מ ואח', [פורסם בנבו], אשר בשעה שהוא מתלווה לחיקוי או העתקה יכול הוא לבסס זכות בגין עילה של עשיית עושר ולא במשפט.

 

15. כמו כן, לא הוכחה טענת התובעים בעניין תיאור כוזב והתערבות לא הוגנת עפ"י סעיפים 2 ו- 3 לחוק עוולות מסחריות. טענות אלו נטענו בעלמא ולא נעשה אפילו ניסיון להוכיחן.

 

16. באשר לאחריות האישית של הנתבעים 5 ו- 6 הרי שאף ששניהם היו נושאי משרה בנתבעת, הרי שיש לעשות הבחנה בין נתבע 5 לנתבע 6, ונראה כי בעוד שנתבע 5 היה המוציא והמביא בנתבעת, והוא זה שעסק ביבוא המוצרים המפרים, הרי שנתבע 6, ככל הנראה, לא היה מעורב בניהול הנתבעת, ולא נטל חלק פעיל באירועים נשוא כתב התביעה, אלא שימש אך כמנהל השירות בנתבעת, ואין לגלגל לפתחו את תוצאות ההפרה של הנתבעת. משאלו הם פני הדברים, דין התביעה כנגדו להידחות.

 

17. באשר לגובה הפיצוי שיש לפסוק לתובעות, טענו הן כי יש לפסוק כנגד הנתבעים את סכום הפיצוי המרבי הקבוע בחוק, הן בגין הפרת סימן המסחר והן בגין הפרת זכויות היוצרים, דהיינו סך של כ- 100,000 ₪ בגין כל הפרה.

 

אינני סבור כי ישנה הצדקה, במקרה זה לחייב הנתבעים בפיצוי המרבי הקבוע בחוק, ולדעתי פיצוי בסך 30,000 ₪ בגין כל הפרה – די בו.

 

הפיצויים המגיעים לתובעים מן הנתבעים 4 ו- 5 ביחד ולחוד הינם, אם כן, כדלקמן:

 

1. לתובעת 1:

בגין הפרת סימן המסחר GeoVision ביחס לשני כרטיסDVR- י  60,000 ₪

 

בגין הפרת זכויות יוצרים בתוכנת ההפעלה שנצרבה על גבי תקליטור הנתבעים - 30,000 ₪

 

סה"כ - 90,000 ₪

 

2. לתובעת 2:

בגין הפרת זכויות היוצרים בתוכנת ההפעלה בעברית וכן בחוברות ההדרכה ההפעלה וההתקנה (סה"כ 4 הפרות) - 120,000 ₪

סכומים אלה יישאו הפרשי הצמדה למדד וכן ריבית מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

 

כמו כן, ניתן כנגד הנתבעים צו מניעה קבוע כמפורט בסעיף 119 ב לכתב התביעה המתוקן.

 

הנתבעים 4 ו-5 ישלמו לתובעות ביחד סך כולל של 25,000 ש"ח בגין הוצאותיהם.

 

התביעה כנגד נתבע 6, נדחית ללא צו להוצאות.

 

ניתן היום, כ"ג חשון תשע"ד, 27 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.